רוחם של האזרחים היא זו שמחזקת את יתדות האוהלים באדמה

«
 1 
»

שותפבלוג שני (9.8.11)


שבוע שעבר הייתי במילואים.
חום, שטח, צאלים, לחות של מרכז תל אביב בלי שום הסבר הגיוני ותפיסת אימון שבגדול אומרת "אז מה אם הם מילואימניקים, נקרע אותם ולא נוותר להם על כלום!".
פרט שחשוב לציין לפני שאמשיך - אני מ"פ במילואים, שנה שעברה עשיתי 68 ימי מילואים (נשבע לכם), אני מגיע למילואים עם תיק גדול, צידנית, אוהל (כמו זה מהמחאה), מטרות מוגדרות לפלוגה שלי וחיוך, מעבר לכך אני לפני חתונה, הייתי סטודנט ואני עצמאי (רק רופא אני עדיין לא).
ועכשיו לעניין.
לחיילי האהובים יש כישרון מרכזי, יותר מפותח מכל תרגולת צבאית ויותר חשוב מכל פק"ל אישי – הם יודעים להרים צילייה בכל תנאי שטח ובכל פרק זמן נתון, כולל מזרונים, שולחן ומשחה נגד שפשפת.
העובדה המעודדת מבחינתי בתור מפקדם היא שהם גם מסוגלים לקפל את כל האופרציה הזו בצורה מופתית לפי פקודה...אז אני נותן להם, שיהנו...
מדוע אני משתף אתכם בפרט הזה? בגלל שהשיחות המעניינות ביותר מתרחשות מתחת לצילייה הזאת, בזמן שעומס החום בשיאו ואתה לא בטוח האם עדיף לעמוד בשמש האימתנית ולהסתכן בטיגון איטי של המוח או להכנס מתחת לצילייה המפתה אבל להמנע מכל משב רוח אפשרי.
כבר מהכניסה הראשונה לצילייה הרגשתי כאילו נכנסתי למאהל ברוטשילד. גם אוהל, גם לחות שהתבלבלה והגיעה איתנו מתל אביב, אבל יותר מכל נושא השיחה הכמעט בודד עליו שוחחנו במשך חמישה ימים.
עוד לפני העדכונים הרגילים על המשפחה והילדים (לא באמת, אבל בטח חלק מהנשים יקראו את זה) התחילו הרוחות להתלהט בנוגע להצהרות של ביבי על העתיד החברתי-כלכלי.
אמנם ויכוחים לא היו הרבה והסכמות דווקא בשפע, אבל כולנו הבנו מה שכבר היה ברור – כולנו באותה סירה.
הרי מילואים כולנו עושים, מיסים רובנו משלמים, חלק נשואים וחלק עם ילדים, עצמאיים ושכירים, דתיים וחילוניים, צברים ועולים חדשים, ובדיון גם השתתפו מספר סטודנטים שהפסידו את מועדי ה-ב' שלהם והגיעו לשטח.
מהר מאוד, על כוס קפה שחור שהורתח 3 פעמים בפינג'אן האגדי של הרס"פ האגדי לא פחות, הסכמנו פה אחד, שיכול להיות טוב יותר.
לא הסכמנו על איך.
תוך כדי הלחימה המדומה בשטח האויב המדומה ולאחר ביקור ושיחה עם גורם מרכזי בצמרת צה"ל, עלה רעיון במוחי – האם ניתן ליישם את עקרונות המלחמה הצהליי"ם גם בבית, גם בנושאים חברתיים, כלכליים, פוליטיים? אולי זאת הסיבה שחלק גדול מהפוליטיקאים שלנו הם גנרלים בדימוס? האם הם משתמשים בכלים שעובדים מצויין בצה"ל גם באזרחות?
כמו כל קצין טוב שלפתי את מסמך עקרונות המלחמה מכיסי (לא באמת, אבל אפשר דיי בקלות למצוא אותו ב"גוגל") ובדקתי האם ניתן להשיג חיים חברתיים כלכליים טובים יותר על ידי התבססות על האתוס הצהל"י המהולל.
נקודה למחשבה – תנסו לתאר את השימוש בעשרת העקרונות הבאים לא רק ככלי בידיהם של האזרחים אלא גם ככלי בידיהם של המנהיגים. לא שאנחנו נלחמים האחד בשני חלילה, אבל בכל זאת...
להלן הממצאים, מתנצל מראש על שימוש מוגזם בעגה צהלי"ת, האבק של השטח עדיין מדגדג לי בנחיריים:

1) עקרון ראשון –דבקות במשימה לאור המטרה
"הבנת משימת הכוח כחלק מהמסגרת הכללית של פקודת הלחימה":
בטרם הבנת משימת הכוח, עלינו להבין את מטרת העל – לשם מה אנו נלחמים?
לא סתם יצאנו לרחובות, לא כתבנו סיסמאות על שלטים בצורה אקראית ובטח שלא הגענו לעצרת המרכזית בשביל לראות את שלמה ארצי (גם, אבל לא רק) – המטרה היא ברורה ולאחר שלושה שבועות של מחאה נכתבה בצורה מפורטת במספר סעיפים ע"י מנהיגי המאבק.
הנה חלק מהסעיפים;
- הפחתת המיסים העקיפים.
- ביטול חוק הודלי"ם.
- הגדלת תקציב הסיוע של משרד הבינוי והשיכון.
- החלת חוק חינוך חובה מגיל 3 חודשים.
- תוספת של תקנים, מיטות, מכשור רפואי......עד לרמה המקובלת במדינות ה-OECD.
אז את הפינה הזאת סגרנו, עכשיו כולנו יודעים "לשם מה" ועכשיו כל אחד יכול להזדהות ולהיות חלק מהמאמץ או לחילופין להבין שהמאבק לא נוגע לו ולקחת צעד אחורה (יש גם כאלה).
אבל מהי משימת הכוח? האם משימת הכוח היא לנקוט בצעדים כגון הקמת מאהלים והפגנות המונים או שמא זוהי השיטה למימוש המשימה?
האם המשימה היא ליצור הידברות אמיתית בין נציגי המאבק ובין הממשל? האם התדיינות עם ועדה מרובת משתתפים היא עמידה במשימה?
יכול להיות שנדרשת קבלת החלטות נוספת מצד מנהיגי המחאה על מנת לעמוד בעקרון המלחמה הראשון, והגדרה מדוייקת דווקא של המשימה ולא של המטרה תפזר את הערפל שנותר סביב אי התנועה ברוטשילד.

2) עקרון שני – מיצוי הכוח
"שימוש מיטבי בכוח המוקצה למשימה תוך שילוב נכון של היכולות השונות":
עקרון המלחמה השני היה דווקא הראשון שבא לידי ביטוי במאבק החברתי הבא עלינו לטובה.
לפני שידענו מהי מטרת העל ואיך נגיע אליה, היינו עדים להתפתחויות של מאבקים קטנים ומקומיים בנושאים שונים.
המאבק הראשון היה מחאת הקוטג' עם מטרה נקודתית ספציפית – הורדת מחירי הקוטג'.
במקביל התחילה ההתקוממות המוצדקת מתוך שורות הרופאים ותוך כדי כך הוקמו האוהלים הראשונים בשדרת רוטשילד.
למעשה לאחר מספר שבועות של תסיסה, ראינו שיתוף פעולה והשתלבות סינרגטית בין כלל המאבקים (כמובן מאבקים נוספים כמו מאבק ההורים, המאבק בחשמל ובבנזין ועוד...).
מנהיגי המחאות השכילו להבין כי ביחד הם חזקים יותר ולמעשה המטרה הסופית שלהם היא זהה.
מיצוי הכוח הביא בסופו של דבר במוצאי שבת להפגנת הענק שכללה מאבקים רבים ואזרחים תומכים מכל השכבות ויביא בעתיד אם נמשיך למצותו לתוצאות אמיתיות.

3) עקרון שלישי – יוזמה והתקפיות
"המפקד בשטח קובע את דרך הביצוע, ועליו לשאוף למגע ולחיכוך עם האויב":
לפני הכל חשוב להדגיש – גם אם לפעמים אנו דורשים להפילו, וגם אם יש מגע וחיכוך, אין מדובר באויב.
ועכשיו לעובדות –
יש מפקדים בשטח.
גם אם הכתירו את עצמם וגם אם הוכתרו בידי מעטים, הם שם והם קיימים (ועושים עבודה מצויינת לטעמי).
על מנהיגי המאבק להמשיך ולקבוע את המדיניות ואת דרך הביצוע, להמשיך ולחתור למגע עם מקבלי ההחלטות בדרכים לגיטימיות כמו מחאות והפגנות והכי חשוב להמשיך בעשיה.
נפוליאון אמר וצדק : "אל תחכה...הזמן לפעול אף פעם לא יהיה מושלם".
על מנהיגי המחאה להמשיך וליזום, הזמן לפעול לא יהיה מושלם יותר מהזמן הנוכחי (ובניגוד לנפוליאון אי אפשר להגלות את המתנגדים..)

4) עקרון רביעי – תחבולה
"ההפתעה משמשת לה בסיס, אך עיקרה זיהוי התורפה ונקודת ההכרעה והפעלת המאמץ העיקרי לעברן":
על עיקרון זה ישבתי וחשבתי לא מעט.
איך אזרחי מדינה יכולים לבצע תחבולה או להפתיע בדרך כלשהי את מנהיגיהם? האם אנחנו רוצים בכך בכלל? איך נגיע להישגים והסכמות אם נחשוב בערמומיות? האם לא שרדנו עד היום בזכות הסולידריות הישראלית?
אולי אי אפשר להסתמך על מסמך עקרונות המלחמה כדי לנצח מאבק חברתי...
ואז נפל האסימון...עלינו להיות מוכנים להפתעה ולתחבולה אם תבוא מכיוון מקבלי ההחלטות.
עלינו לבחון את הצעותיהם ואת פתרונותיהם בדיוק כמו שהם בוחנים את שלנו, לקרוא כל אות ב"חוזה" וכמו ישראלים טובים לא לצאת פראיירים.
נכון, זה קצת קשה, הרי עד עכשיו אנחנו כן היינו "הפראיירים" – אנחנו משלמים מיסים בשביל אחרים, עושים מילואים בשביל אחרים ואפילו יוצאים להפגין בשביל אחרים. לא הפעם.
גם אנחנו יכולים להקים ועדה לבחינת ההצעות, לבדוק עם מומחים את ההשלכות לעתיד ולדעת להגיד לא.
עלינו לדעת בודאות כי הצהרותיהן של מנהיגינו הן אמיתיות ואינן באות להבטיח קדנציה נוספת או ספין פוליטי כלשהו.

5) עקרון חמישי – ריכוז המאמץ
"השפעת כל המאמצים והכוחות כפופה לצורך של המאמץ העיקרי":
המאמץ העיקרי של המאבקים בתקופה האחרונה הוא יצירת מדיניות חברתית כלכלית טובה יותר לאזרחי מדינת ישראל.
אל לנו לשכוח זאת, אל לנו להתפצל למאמצי משנה ולהפריד כוחות.
בכל תרגיל צבאי, מזכירים כי לכל מאמץ ראשי קיים גם מאמץ משני שנועד להטעות את האויב או לחלופין לשמש כמאמץ ראשי במידה והמאמץ המרכזי לא צלח.
אם ברצוננו ליישם את העקרון החמישי בחיים האזרחיים, עלינו להבין כי מטרתנו היא אחת והמאמץ להגיע למטרה הוא משותף ובודד.
אין מאמץ משני, אין משאבים לבזבז על הסחות דעת ואיננו רוצים "לאגף" את מקבלי ההחלטות.
אם נרכז את כל כוחותינו למאמץ אחד בתזמון נכון, נצליח לחולל שינוי.

6) עקרון שישי – רציפות והמשכיות
"הפעלת לחץ בלתי פוסק לשם מניעת ההתארגנות של האויב וניצול ההצלחה כשחולשתו מתגלה":
אף אחד לא חשב לפני חודש וחצי שהמאבק הזה ימשיך זמן רב כל כך.
חם וקשה לישון באוהל והפסימיות מקשה על קבלת החלטות נכונה – "מה אם בהפגנה הבאה לא יבואו מספיק אנשים?"
לפי עקרון המלחמה השישי, הפעלת לחץ בלתי פוסק היא הכרחית, בלי מנוחות ותמיד עם "כוח חלוץ" צעד אחד קדימה.
גם לאחר שראש הממשלה מנסה להרגיע את הרוחות ויוצא בהצהרות יפות אך לא מספקות, צריך לדעת להמשיך ללחוץ.
מצד שני, איננו רוצים להביא להתמוטטות הממשלה (אז לא יתקבלו החלטות כלל) וצריך לדעת מתי להפסיק ללחוץ ולתת לממשלה לקבל וליישם החלטות בעניין.
המשוואה צריכה להכיל לחץ בלתי פוסק ובלתי מתפשר עד לקו פרשת המים ואז עלינו לתת הזדמנות לצד השני להתמודד ולהגיב.
בניגוד לקרב מול האויב בו נקודת ההכרעה היא ברורה, על מנהיגי המחאה להגדיר מהו הזמן הנכון ומהם התנאים המתאימים להפסיק וללחוץ.

7) עקרון שביעי – עומק ועתודה
"נדרשים כדי להרחיק איומים וכדי לאפשר רציפות והמשכיות מחד גיסא ועמידה במשברים מאידך גיסא":
אחד האתגרים הגדולים העומדים בפני מפקד במערכה הוא לזהות את המאמץ העיקרי של הצד השני ולדעת להטיל מולו את העתודה – היכן ומתי.
על מנהיגי המאבק החברתי לדעת להשתמש בחוכמה במשאבים העומדים לרשותם.
עליהם לדעת לתזמן כראוי את ההפגנות ואת עצרות הענק ועליהם לדעת מתי "להטיל את עתודת הפריפריה" לתוך המערכה.
כיום, לאחר הפגנת הענק במוצ"ש ולאחר שמנהיגי המחאה הבינו את הכוח העומד לרשותם, אסור לכלות את המשאבים בטרם עת וצריך לקבל החלטה בנוגע לנקודת הזמן הנכונה בה ניתן יהיה להשתמש ב"עתודה", הלוא היא המאבקים המתרחשים מחוץ לתל אביב.
על מנהיגי המאבק לקרוא נכון את תמונת המצב ולדעת מתי לקרוא להמונים להתרכז במקום אחד ולזעוק את זעקתם ביחד.

8) עקרון שמיני – אבטחה
"הימנעות מחולשה הנוצרת עקב ריכוז המאמץ וחשיפת אגפים":
לפני שבועיים ביבי מצא אגף חשוף וניסה "לתקוף" אותו.
כאשר רוה"מ כינס מסיבת עיתונאים והציע פתרונות אמיתיים לקבוצת הסטודנטים, כמעט והצליח למסמס את המאבק ע"י תקיפה באחד האגפים המרכזיים של המאבק הזה .
אם הסטודנטים היו מקבלים את ההצעות ונסוגים מהמאבק- היינו מאבדים משאב יקר, קבוצה לוחמת משמעותית.
עקרון האבטחה מדבר בעיקר על אחדות וסולידריות במאבק הזה והבנה של כלל הקבוצות המוחות כי כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם.

9) עקרון תשיעי – רוח לחימה
"הנעת החייל להשגת המטרה מאפשרת לשמור על חיוניות היחידה בשעת משבר. רוח הלחימה הכרחית לצבא קטן ומהווה פיצוי על חולשה חומרית":
ללא כל ספק העקרון המוביל במאבק הזה.
מהרגע הראשון האנרגיה שהניעה את המאבק הזה היא אנרגיית הרוח.
כמו בעיקרון הצבאי, גם כאן מדובר ביחידה קטנה הנאבקת מול גוף גדול.
הרוח של האזרחים היא זאת המהווה פיצוי על החולשה החומרית ובניגוד לרוח הנושבת, רוחם של האזרחים היא זו שמחזקת את יתדות האוהלים באדמה.

10) עקרון עשירי – פשטות
"שיאה של המקצוענות; עיקרה הימענות מיצירת תוכנית ששלביה תלויים זה בזה. תפקידו של הכוח פשוט וברור גם כשהתוכנית הכללית מורכבת":
העקרון האחרון בעקרונות המלחמה של צה"ל וכשמו כן הוא – מה שלא פשוט, פשוט לא יהיה.
המטרות צריכות להיות מוגדרות בצורה פשוטה ומובנת, כך גם היעדים, המשימה ודרכי הפעולה.
ברגע ש"החיילים הפשוטים", הלוא הם האזרחים הנאמנים שמופיעים בהפגנות ומביעים תמיכה בגרעין הקשה של המאבק, יפסיקו להבין מה הם עושים ומדוע ויתחילו להתבלבל ולפקפק בצדקת הדרך, אז יאבדו מערכם גם שאר העקרונות המנחים של המאבק הזה וסופה של המחאה יבוא בטרם עת.

והנה הגיעה לסופה רשימת עקרונות המלחמה של צבא ההגנה לישראל.
האם ניתן לנצח מאבק חברתי באמצעות שימוש בעקרונות בטחוניים?
האם זה משנה אם המאבק הוא חברתי, כלכלי, סוציולוגי או בטחוני?
אני בהחלט חושב שאם נבחן כמה פעולות מוצלחות של פוליטיקאים נבחרים, גנרלים לשעבר, נגיע למסקנה שעקרונות אלו יכולים להביא אותנו למטרה או לפחות להראות לנו את הדרך.

אבקש לסיים בציטוט של וינסטון צ'רצ'יל:
"שני דברים אני שונא: בירה חמה ונשים קרות."
(הוא באמת אמר את זה...).

ועכשיו ציטוט רציני ורלוונטי של אותו אדם, ציטוט המסכם את הבלוג הזה:
"אי אפשר להבטיח ניצחון במלחמה, אפשר רק להיות ראוי לו."
אז בואו נאחד כוחות ונהיה ראויים למאבק הזה. בואו נהיה שותפים למאבק.


בכל מקרה, מה שבטוח – ניפגש בשנה הבאה בצאלים....

הכותב הוא עורך אתר "שותף" – אתר למציאת שותפים לכל מטרה ובכל תחום, גם שותפים למאבק!


נשמח לקבל תגובות ויותר מכך, נשמח שאתם תכתבו לנו את הבלוגים הבאים.

 

Share |
אודות | תנאי שימוש | הצהרת פרטיות | תוכנית שותפים |   כל הזכויות שמורות © Shutaf.com  
עיצוב אתרים, הקמת אתרים, בניית אתרים, מסחר אלקטרוני, סליקה, סליקת כרטיסי אשראי
 
;